פראג, בוקר יום ראשון. בית קפה מקסים לילדים. הילדים משחקים והאימהות שותות קפה או במקרה שלי תה פטל (עם פטל טרי כמובן) ואוכלות עוגות טעימות מדי. לידי יושבת בחורה צעירה. היא שומעת שאני מדברת רוסית עם הילדים ופונה אליי ברוסית עם מבטא צ'כי:
— איזה מתוקים. נראה שהם נהנים פה.
— כן, גם אני נהנית פה. איפה שלך?
— אני פה עם האחיין שלי, התינוק שלי עוד גדל (שמה ידיים על בטן בלתי נראית).
חבל שהם לא באים כבר מוכנים, שחייבים לעבור קודם לידה. זה כל כך מפחיד.
— מה הכי מפחיד אותך בלידה?
— הכאב כמובן... זה נורא. לאחותי הייתה לידה נוראית וגם לאמא שלי. זה כל כך מפחיד. איך היו הלידות שלך?
— היו לי חוויות טובות. תגידי והפחד הזה מכאב...
— הוא ממש פה (מצביעה על החזה). כל הזמן.
ככה אנחנו ממשיכות בשיחת B.O.T. קלאסית עוד איזה חצי שעה. ברגע מסוים מרגישה שמשהו השתנה בה. פתאום היא אומרת:
— אני ממש רוצה לדבר עם סבתא שלי. היא תעזור לי. היא מבינה בלידות. איך לא חשבתי עליה?
— ואיך התחושה בחזה עכשיו?
— כמעט ואין כלום (נראית מופתעת). את יודעת זה היה לי ממש טוב לדבר איתך.
אז פחדים מלידה זה כנראה דבר שחוצה גבולות כמו גם שפת B.O.T....